רמט בע"מ ואח' נ' בנק לאומי לישראל בעמ ואח'

פסק דין

עיינתי בעמדות הצדדים ומצאתי כי צודק כונס הנכסים הרשמי בטענותיו. זאת, מקל וחומר, נוכח פסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה, שהובאו ואשר ההלכה שנקבעה בהם מדברת בעד עצמה.

בקצירת האומר, מן הראוי להבהיר; נטל ההוכחה בכל הנוגע לשלילת שכר העבודה מעובד מוטל באורח בסיסי על המעביד – במקרה זה הנאמנת. משהוברר כי במשרדי החברה קיים היה שעון נוכחות, ומשהובאו ראיות לכאורה כי נעשו רישומים על פי אותו שעון, הרי שעל הנאמנת היה להביא ראיות נוגדות ולהוכיח את טענותיה. קרי, על הנאמנת היה להצביע בהתאם לנתוני השעון, או בכל דרך קבילה אחרת, כי העובדים המבקשים לא התייצבו לעבודה בימים נשוא הבקשה.

נכונה הטענה, בעניין זה, כי על המעביד מוטלת האחריות לשמור את הנתונים משעון הנוכחות בין אם מוטלת חובה זו עד לתום תקופת ההתיישנות ובין אם לאו, הרי שאין ולא יכולה להיות מחלוקת כי די בתקופה של חודשים מועטים כדי ליצור "התיישנות מואצת" אשר תפטור את המעביד מנטל שמירת חומר או למצער תהפוך את נטל ההוכחה ותטיל אותו על שכמם של העובדים.

נוכח האמור לעיל, דין הבקשה להתקבל. בנסיבות המקרה ונוכח מכלול היחסים בין הצדדים אין אני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, י"א תשרי תשע"א, 19 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: